החלטה
בפני בקשה לחיוב המערערת בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל תש"ם- 1979.
המערערת הגישה תגובתה לבקשה והמשיב השיב לתגובה, כדין.
טענות הצדדים:
לטענת המשיב המערערת עושה כל אשר ביכולתה על מנת להתחמק מתשלום חובה למשיב והיא נוקטת בריבוי הליכים ובהעלאת טענות סרק בפני רשם ההוצאה לפועל. לטענתו, התנהלות המערערת נגועה בחוסר תום לב ואי גילוי מידע מהותי תוך שימוש לרעה בהליכים משפט.
באשר לחוסר תום ליבה הנטען של המערערת, מציין המשיב כי טענות המערערת בפני רשם ההוצאה לפועל כי פרעה את חובה בשל קיזוז שבוצע בין הצדדים בגין חיובים ההדדיים אשר היו חבים הצדדים זה כלפי זה נגועה בחוסר תום לב ואי גילוי מידע מהותי.
טעם נוסף אשר לטענת המשיב מצדיק חיוב המערערת בהפקדת הערובה, נעוץ בעובדה כי המערערת לא שילמה מאום על חשבון חובה בתיקי ההוצאה. כן לטענתו סיכויי הערעור להתקבל הנם קלושים ביותר.לפיכך, לטענת המשיב יש לחייב את המערערת בהפקדת ערובה.
המערערת מצידה דוחה את טענות המשיב. באשר למצבה הכלכלי של המערערת מציינת המערערת כי ככל שיתקבל הערעור דנן, אזי יעמוד כנגד המערערת תיק הוצאה לפועל בלבד אחד אשר נפתח לפני כמספר חודשים וכי מעבר לכך אין לה חובות נוספים למעט חוב שנוי במחלוקת לביטוח הלאומי. כן מציינת המערערת כי היא מנהלת שני תיקים בסך כולל של 1,600,00 ₪ כנגד לקוחות שלא שילמו כספים בגין שירותים שהעניקה להם ובין היתר גם כנגד המשיב. המערערת סבורה כי סיכוי תביעות אלו טובים והיא תהא זכאית לקבלת כספים במסגרת תביעות אלו. לטענתה, ראיה לכך שהיא אינה מתחמקת מתשלום חובותיה היא שכאשר נפסקו נגדה בעבר הוצאות לטובת המשיב היא שילמה אותן על אתר. המערערת מציינת כי הגשת בקשת פירוק כנגדה אינה יוצרת סטאטוס של חדלות פרעון . לטענתה, סיכויי הערעור טובים ואינם מצדיקים את חיובה בערובה.
דיון:
תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 קובעת כי :"בית המשפט שלערעור רשאי להורות למערער להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המשיב, תוך מועד שקבע; לא קיים המערער את ההוראה בדבר הערובה, יירשם הערעור לדחיה ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין".
בניגוד לחובת הפקדת הערבון הקבועה בתקנה 404 לתקנות סדר הדין האזרחי, תקנות ההוצאה לפועל אינן מתנות הגשת ערעור בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשיב, חיוב המבקשת בהפקדת עירבון נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ומכאן שיש לבחון האם ראוי להטיל עירבון במקרה זה.
ככלל הפקדת ערבון נועדה להבטיח את הוצאות המשיב בערעור. יחד עם זאת, עקרון מנחה הוא כי דרכו של אדם לא תחסם רק משום שאין בידו לעמוד בדרישות הכספיות המופנות כלפי המבקש לקבל סעד בבתי המשפט. הפסיקה קבעה כי אין לעשות בסמכות זו שימוש שבשגרה ווודאי שלא באופן שעלול לפגוע בזכות הגישה לבית המשפט.
ראה האמור בבר"ע (מחוזי יר') 2108/06 טובי אביהו נ' שפיר מבנים (1991) בע"מ, תק-מח 2006(2), 4972;
בש"א 457/01 נחום קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש, פ"ד נה(3), 869.
בבר"ע 2108/06 המאוזכר לעיל, התייחס בית המשפט לשיקולים המנחים את בית המשפט בדונו בבקשה להפקדת ערובה:
"תקנה 120(ז) לתקנות ההוצאה לפועל שותקת בעניין זה. נקודת המוצא היא, כי סכסוכים בין בעלי דין צריכים להיות מוכרעים לגופו של עניין, ומקורה בעיקרון המוכר בשם "זכות הגישה לערכאות". כבר נאמר, כי "יש לפרש בדרך דווקנית כל הוראה ה'מעמידה מחסום ומגבלה על זכות הגישה של בעל הדין לבית המשפט' (השוו בש"א 457/01 קרליץ נ' פקיד הבחירות לעיריית ב"ש, פ"ד נה(3) 869)" (ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד נו(1) 865, 869 (2001)). אכן, הפקדת ערובה נועדה להבטחת המשיבה, המוטרדת מדיון נוסף לפני ערכאת הערעור, שאם יידחה הערעור לא תצא נפסדת בשל חוסר יכולתה לגבות את ההוצאות שייפסקו לטובתה, אם ייפסקו, ותוכל להיפרע מהמבקשים ללא צורך בהליך נוסף ומסורבל (בש"א 329/90 אברך נ' גרוגר, פ"ד מד(2) 383, 386 (1990); א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית-2003, סיגא הוצאה לאור, 502). מכאן, שלצורך הכרעה בבקשה להפקדת ערובה יש להביא בחשבון, גם את מצבו הכלכלי של המערער ומידת היכולת לגבות ממנו את ההוצאות שייפסקו לחובתו. ברם, גם אם העירבון הינו בבחינת חגורת ביטחון שנועדה להגן על בעלי הדין האחרים, מגלם הוא סיכון על זכות הגישה לערכאות, ועל היכולת למצות זכויות, לרבות זכויות ערעוריות, עד תום, וזאת במיוחד מקום בו המערער הינו דל באמצעים. במקרה כזה, "הטלת ערבון יכולה להוביל בפועל למצב בו זכות הגישה תהיה בבחינת קישוט מאחז עיניים או מיתוס מוזהב, שיד המתדיין דל היכולת אינה משגת אותו" (ע"א 4385/01 אלון נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נה(5) 361, 363-364 (2001)).
לענייננו, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הרלבנטיות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, ואפרט.
באשר למצבה מצבו הכלכלי של המערערת. כנגד המערערת פתוחים כעולה מהנתונים אשר פרשו בפני הצדדים , לכל הפחות שני תיקי הוצאה לפועל, אשר הזוכה בהם הוא המשיב. עוד עולה כי נכון ליום זה, טרם שילמה המערערת מאום על חשבון החוב בתיקי ההוצאה לפועל. כמו כן, כאמור בתגובת המערערת קיים לה חוב למוסד לביטוח לאומי שהנו שנוי במחלוקת, לטענתה. סבורני כי לעובדות אלו יש לייחס משקל במסגרת ההכרעה בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה.
כמו כן אין להתעלם מכך כי ביום 13.6.2012 הגיש המשיב כנגד המערערת בקשת פירוק בבית המשפט המחוזי בחיפה בגין החוב בתיק ההוצאה לפועל עובדה המקימה אף היא ספקות באשר לחוסנה הכלכלי של המערערת. מעבר לאמור, אציין כי בשלב זה, כל עוד לא זכתה המערערת בתביעותיה אין לייחס כל משקל לעובדה כי היא סבורה שסיכויי הזכייה בתביעות גבוהים ואין בכך בכדי להעיד על חוסן כלכלי של המערערת. אף מכתבו של מנהל המערערת מיום 10/6/12 המצורף לתשובת המשיב מעיד על היקף מצומצם של עסקים ונאמר בו מפורשות כי אין בידי המערערת רכוש זמין.
טעמים אלו מצדיקים את חיוב המערערת בהפקדת ערובה.